יצאת מהלידה בידיים מלאות. בשעה טובה כולם מפזרים חיוכי הקלה ושמחה גדולה. ההתרגשות עם יצירת החיים החדשים ובואם לעולם גדולה ומרטיטת לב.
גם את מחוייכת. אך בתוך כל החיוכים והשמחה נשאר כמו חוט דק המשוך מהלידה אל ההווה. הוא לא קשור לתינוק. לא קשור גם לא לבנזוגך ולשינוי במשפחה. משהו קרה שם בלידה. לך.
היה שם איזה רגע. או נצח. בהם קרה לך משהו.
הלידה היא פרדוקס פיזיולוגי אומרת ורנה שמידט, החוקרת תהליכים פיסיולוגיים בלידה
האישה צריכה ללכת נגד גופה שלה על מנת להביא ילדים לעולם. היא צריכה לסבול "התקפה" על רקמות הגוף מצד העובר הגדל בתוכה, דבר הנוגד כל עיקרון של שימור עצמי. " עוד מציינת שמידט: "כשמתקיימת התפיסה הפנימית שקיים איום על שלמות הגוף, עוברים מסרים של סכנה דרך כאב, ומופעלת המערכת של תגובת הגנה פיסיולוגית למצב של איום" כשאישה חווה את הצירים כהתקפה. כאילו הצירים מאיימים על קיומה או קיום התינוק, מערכת העצבים שלה נכנסת לכוננות לתגובת הגנה בהשפעתה האישה יכולה גם לעצור את הלידה. ובתוך הפרדוקס הזה מתרחשת הלידה ההתקדמות שלה מובילה גם לעצירה שלה. זהו ממש אינסטינקט ורפלקס טבעי.
לידה יכולה להיות טראומטית מכל מיני סיבות. יכול להיות שנשארת עם כאבים במשך שעות, או שדופק הלב של תינוקך ירד והיית צריכה ניתוח קיסרי חירום. אולי עברת לידת מלקחיים, אולי נעשה חתך חיץ, אולי היה לך דימום מוגבר לאחר הלידה, או שהתינוק שלך נולד עם צורך בטיפול מיוחד. ייתכן שהיו מקרים במהלך הצירים שהרגשת שהצוות לא דואג לך כמו שצריך, או לא הקשיב לך, והרגשת לבד ומפוחדת.
גם אם התינוק שלך בריא, הרגשות האלה לא תמיד נעלמים. מחקרים מראים שכ-4-5% מהנשים שיולדות מפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), עם תסמינים כמו פלאשבקים, סיוטים וחרדה קיצונית שהופכת את חיי היומיום למאתגרים ביותר.
גם אם לכאורה לא היה מצב מסכן, מבחינת הצוות או בן-הזוג הלידה היתה כמו שהיא צריכה להיות אולי לך, עבורך משהו שם לא היה מותאם ונכון. לעיתים הצוות מכוון ומעודד התערבות בלי לפרט את מפל ההתערבויות שיכול להיות לאחר מכן. ויש תחושה של איבוד שליטה. את רוצה ללדת אך במובן מסויים מיילדים אותך. ומפקיעים ממך (בצדק או שלא) את השליטה בעצמך, בגופך, בלידה. ומי שאמור לתמוך ולעזור נחווה כפוגע.
אם נשאר בך איזה סיפור, איזו תחושת חוסר נוחות או שקט. שמשהו נלקח ממך. אפשר במפגש טיפולי. בעיבוד לידה להכיר בכך. לתת מילים לחוויה ומעט להחלים או להתמקם אחרת מול הלידה שחווית.
גם אבות ובני זוג יכולים לפתח PTSD כתוצאה מראיית לידה טראומטית.