top of page

סיבות לכישלון בטיפולי פוריות


40,000 טיפולי פוריות לשנה בארץ (שאיבה)

מקור אי פריון- 40% אצל הגבר

40% אצל האישה

20% לא מוסבר.



גבר- הפרעה בזרע.

אישה- הפרעה מכנית או




טיפולי פוריות-

היבטים נפשיים- החוויה הרגשית של האישה המתמודדת עם טיפולי פוריות

עיסוק ביצירת חיים איום בהמשכיות, פן מסויים של מוות בקושי לייצר חיים. איום על חיי המטופלת. האם אפשר לדבר על? הקושי לדבר על מוות.

אבל- על מה שלא. עוד לא איבדת משהו, אך יש רצון והוא עדיין לא קורה. ואבל על החלום ללדת ילדים באופו טבעי.

הטיפולים בפריזמה של חולי ובריאות.

פריזמה חברתית. וזוגי.


בטיפול עוסקים בשינויי חיים ומצוקה הנובעת מהטיפול. אין בעיה נפשית המביאה מצוקה. יש התמודדות


פגיעה ברמה האישית- ירידה בדימוי גוף, מצבי רוח, קנאה, אובדן ואבל, ירידה בערך עצמי, אשמה, כעס, אובדן, (אשמה כמנגנון הגנה בגלל חוסר וודאות ושליטה, ג'דית לואיס הרמן מדברת על חוסר האונים בטראומה וכיצד האשמה מחפה על חוסר אונים)

פגיעה ברמה הביניאישית- פגיעה בזוגיות, ביחסים עם המשפחנ, צמצום קשרים חברתיים, פגיעה בקריירה.


חווית כישלון "נכשלתי" "מרגישה לא בסדר" "זאת אשמתי" "הייתי צריכה"

כעס והאשמה כלפי הגוף "הגוף שלי מקולקול" "הגוף בוגד בע"

איום על תחושת הנשיות "הוא יעזוב אותי""איך אמצא זוגיות" "איזה גבר אני"


העבודה הטיפולית- חיבור לגוף-

מקורות האשמה ושחזור עכשיו של תימות

פיתוח חמלה עצמית



חוויה של מצמצום- "החייים כמו רחם אחד גדול" מתרוקנות מכל תחומי החיים האחרים. ככל שעובר הזמן, הטיפולים מתרחבים והיא יותר וותר רואה עצמה דרך הטיפולים. מתקשה לחשוב על עצמה שלא דרך הטיפולים.


אי פריון ככשלון- משבא זהות מעשה אינגרטיה לזהויות נוספות


חוסר וודאות וחוסר שליטה- הקושי להורות באופן טבעי עומד בניגוד לאמונה שאנחנו אחראים על הפוריות שלנו.

חיפוש אחר סיבות אי פריון שהן לא בהכרח רפואיות והאשמה עצמית. חיבור בין קושי בפוריות ומצב נפשי כמו סטרס, דיכאון.

(אם לא הייתי עושה הפלה בגיל 20 אולי לא הייתי מגיעה לטיפולים)


הפער בין התכנון למה שקורה בפועל. הרצון שלנו להחזיר לעצמנו שליטה על מה שקורה. אשליה שכזו.

מול חוסר וודאות וחוסר השליטה של הטיפולים יש נסיון



נתונים לגבי סטרס וחרדה במהלך טיפול מחזור הטיפולשיאים של סטרס מופיעים במקודות שמן של שאיבה, החזרה, ימי ההמתנה לתשובה.

החרשה הגבוהה ביותר בימים של אי וודאות, בין השאיבה להחזרה, ובימי ההמתנה לקראת התשובה.

1 מתוך 4 נשים ו1 מתוך 10 גברים ייפתחו דיכאון מקבלת תשובה שלילית.

1 מתוך 7 נשים 1 מתוך 20 גברים ייפתחו הפרעת חרדה.


מתוך: Routine psychosocial care in infertility and medically assisted reproduction – A guide for fertility staff


ESHRE guideline: routine psychosocial care in infertility and medically assisted reproduction—a guide for fertility staff†

S. Gameiro, J. Boivin, E. Dancet, C. de Klerk, M. Emery, C. Lewis-Jones, P. Thorn, U. Van den Broeck, C. Venetis, C.M. Verhaak ... Show moreAuthor Notes

Human Reproduction, Volume 30, Issue 11, November 2015, Pages 2476–2485,


עמודים 1-11


מחקרים חדשים מראים שהסטרס לא מייצר אי פריון. ההפך אי הפריון מייצר סטרס ולחץ.

סטרס לא גורם לאי פריון. (רואים זאת בכל תקופות חשוכות בהיסטוריה, אין ירידה בילודה)


התרופות ההורמנליות במהלך הטיפולים הם שמתווים את ההצלחה של הטיפולים. התרופות משפיעות על המערכת ההורמונאלית.(הקורטיזול מסונתז). לא הלחץ והסטרס.


האישה לא יכולה לשלוט ביכולת של הרחם לקלוט ולשרש את העובר.





החברה- לחברה קשה לשאת את חוסר הסדר בכך שיש זוג ללא ילדים. ומייצרת הרבה סיפורים נרטיב מה קורה במקום הזה. יש לחץ שמפריע. מראים בתקשורת כיצד נשים שמשחררות נקלטות. מעצים את החיבור הזה כדי לא להיות באי ווודאות.


קנאת פריון-


זה לא הלב/ טל בלופרב


בַּחֶדֶר הַקָּטָן בַּקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית

בְּקֻפַּת הַחוֹלִים,

סִפַּרְתִּי לְרַקֶּפֶת הָעוֹבֶדֶת הַסּוֹצְיָאלִית

שֶׁאֲנִי לֹא נוֹשֶׁמֶת, שֶׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהֵרָדֵם,

שֶׁלָּקְחוּ אוֹתִי בְּאַמְבּוּלַנְס לְאִיכִילוֹב, שֶׁדִּבְּרוּ מֵעַל רֹאשִׁי

בְּקוֹדִים כְּדֵי שֶׁלֹּא אָבִין, אֲבָל הֵבַנְתִּי

שֶׁזֶּה לֹא הַלֵּב.

רַקֶּפֶת הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינֵי תְּכֵלֶת

וְהִצִּיעָה לָקַחַת צִיפְּרָלֵקְס,

כִּי "לִפְעָמִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

הוֹלְכִים יָד בְּיָד עִם דִּכָּאוֹן קַל".

הִסְתַּכַּלְתִּי עַל תְּמוּנַת

תְּאוֹמֶיהָ הַתְּכֻלִּים־מֻשְׁלָמִים שֶׁל רַקֶּפֶת

שֶׁקִּשְּׁטָה אֶת שֻׁלְחַן הַפוֹרְמַיְקָה הָאָפֹר,

וְחָשַׁבְתִּי מֶה הָיְתָה לוֹקַחַת

אִם חֲלוֹמוֹתֶיהָ הַתְּכֻלִּים הָיוּ נִגְנָזִים

בִּמְכַל חַנְקָן בְּמַחְלֶקֶת IVF

בְּאָסוּתָא רִאשׁוֹן.

מַה לַּעֲזָאזֵל לוֹקְחִים.

וְאֵיךְ יָצָא

שֶׁאֲנִי אֲנִי

וְרַקֶּפֶת, רַקֶּפֶת.



קנאה-

צרות עין. אי נחץ מהצלחת הזולת, יסורי נפש על כי האחר עולה עלי בעניין מסויים- (envy- צרות עין)

חשש בחוסר אהבה וחוסר נאמנות ( jealousy -קנאה)


מה בין אנבי לג'לסי-

באנבי- הקנאה כלפי הטוב של האחר, רואה אישה בהריון ומקנאה בה.

ג'לסי- נכנס מרכיב שלישי- סיוכי אאו חשש שבן הזוג יעזוב אותי.



קנאת פריון- חווית כאב נפשי של ה"אין" המתעצמת לעיתים לנוכח הריון של אחרת, תוארה במחקרים כחוייה רגשית מציפה, עוצמתית, הכרוכה במגוון רגשות שליליים- נחיתות, כשלון, פגימות, עצבות, השתוקקות, הרגשת אובדן, כעס וטינה (murphy 2004( בגלל שהקנאה ככ לא לגיטימית יש הרבה אשמה. הגברה של המצוקה. והכעס מופנה פנימה. אני כועסת על עצמי שאני קנאת. ולא כועסץ על זו שיש לה ילשים. ויש קושי לשתף ולדבר על כך. אין ביטוי תוקפנות החוצה.


קושי בלמצוא קבוצת השתייכות- יש רצון להשתייך לקבוצת הנשים הפוריות. אך היא לא שייכת אליה כי כרגע עוד לא הביאה ילדים לעולם. היא לא רוצה לשהתייך לקבוצת האי פריון. לא מרגישה השתייכות, הזדהות. עם אף קבוצה ולכן לא מרגישה מובנית. זה נילווה לתחושת הקינאה. גם לאחר שנקלטת. נכנסת להריון יש נשים שלא מרגישות שייכות להריוניות אחרות, החרדה גבוהה יותר. הידיעה שההריון התקבל לאחר דרך ארוכה, לאחר טיפולים. ממשיכה ללוות גם במהלך ההריון. יש יותר מודעות לסכנות של ההריון. מאישה שלא עברה טיפולים.



לא נמצא במחקר קשר בין קנאת פריון לאי פריון.


מה המשאבים החיצוניים במקום הזה? כי הבדידות מאוד גדולה.




מה לעזאזל עושים עם קנאת פריון-

להכיר גם בטוב של הרגש הזה. לחבר לצד של להרגיש את הרצון שיש בי. לתת את כל המקום לרצון לממש את עצמה ואת האמהות.

לקנאה ללא התקופנות שעלולה לבוא איתה יש מקום. והיא נותנת כוח להתמודדות. לעשיה, לחיפוש.






אובדן ואבל-

חוסר לגיטימציה להרגיש אבל. החברה לא מכירה באבל הזה. אין טקסים. זה לא בחוץ.זה אבל על מי שטרם נולד. זה אבל ייחודי. איען אזכרה, ששבעה.. אין גיטימציה בחברה להתאבל על כל פעם כזו.

קיבלת תשובה שהבטא שלילית ואת מהר חוזרץ לעבודה . לא עוצרת לוקחת רגע עם עצמי לנשום להבין מה קרה.



בתהליך טיפולי הפוריות יש אובדנים רבים ממשיים וסימבולים.




היחס עם המשפחה


את נכשלת במקום בו אימא שלך הצליחה. היא הביאה אותך, וכעט את לא מצליחה, כרגע, להביא לה נכד. להביא ילד, צאצא.







טיפולי פוריות וקריירה-

חשיפה אישית במקום המקצועי, נדרשת לשתף במשהו אינטימי כדי לקבל ימי חופש וכו.. בשום הזמדנות אחרת את לא מעדכנת את הבוס שלך שאת עובדת על ילד.


מפריע להתקדם ולהתפתח בקריירה. אין לך משאבים, אנרגיות,


הפער החברתי על הקולגות אם הם בעלי משפחה


תקשורת על המשפחה- סיכון בחשיפה. הצהרה פומבית בבעיה שלה תוך סיכון לקבלת תגובות שלא יסייעו לה. ומצד שני ההסתרה, שמירה על סוד. תמנע ממנה מלקבל עזרה שאולי כן יכלה לקבל.

המנעות ממפגשים משפחתיים וחברתיים. מאירועים משפחתיים רחבים (נו, מה קורה?שנתיים נשואים..)



יש תחושה של בדידות, כדי להקל על הכאב. זה יעיל לטווח הקצר, להמנע מההתמודדות. אבל לא ישפר את התחושה בהמשך.


אם בחרתי לספר (גם משהו כללי גם כמו אנחנו בטיפולים. כשיהיה מה לספר אספר)

לא תהיה לי שליטה מה הם באמת יעשו עם זה. ישאלו ויתעניינו מידי, יסתכלו במבט מרחם. יציעו הצעות לא מועילות, ביקורתיות.

להבין שהאמירה של החברה עדיין באה ממקום טוב, דואג, אכפתי.

צריך לדעת לסנן. שזה מפעיל אצלי מה שהיא אמרה. מעורר בי. להבין מה מתעורר בי מהאמירה. מה אני חושבת על זה?

מרחמת על עצמי? וכו.. וכו… אין לי שליטה על אחרים. רק על המחשבות שלי והרצונות שלי. וחיזוק של הסנטר. בבחירה האישית שלי. במקום שבו אני נמצאת.



"זר לא יבין זאת"- כמה קשה למי שלא עברה להבין את המקום שלך. חוויה של בדידות. מדבר על הבדידות שלי. ולגיטימציה אליה. לא יכולה להבין מה את עוברת אבל את המקום הרגשי שמתמודד עם אןבדן ואבל. משם אפשר להתחבר.

לכל אישה הפרוטוקול שלה- למהלך הטיפול, מחזור שונה, תרופות שונות, וגם מותאם טיפול שונה. ויש צורך שונה במפגשי הטיפול.


התנודיות של הרגשות סביב מחזור טיפולים-

תחילת הטיפול- מתן תוכנית ופרוטוקול, הזרקה.

מעקב זקיקים-כל יומיים שלושה בדיקת דם ואולטרסאונד מעקב על הזקיקים

שאיבה- התרגשות, תקווה לקראת

החזרה- תקווה והתרגשות

12 יום המתנה- אי וודאות, קושי

בטא- תוצאות

מעקב בדיקת דופק 6-9 שבועות





חוסר וודאות, 14 יום נצח שנמשך שבועיים. הספקות, סימנים בגוף של הריון או לא. דימום השתרשות או לא להקלט


תקווה- מחזיקה את המציאות גם בניגוד לרק אופטימיות.



bottom of page